פסק-דין בתיק ת"א 805-09

התובעת הינה חברה העוסקת בתחום הבניה והתשתיות.

התובעת ביצעה בניית ממ"דים בעיר שדרות ובמסגרת זו, הוסכם בינה לבין הנתבע, המתגורר בעיר, על בניית ממ"ד בביתו של הנתבע.

לטענת התובעת, הסכמות הצדדים באו לידי ביטוי בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 15.12.08, אשר לפיו התחייב הנתבע כי התמורה עבור בניית הממ"ד תעמוד על סך של 87,000 ש"ח. כמו כן, בהסכם נקבע כי הנתבע יחתום על הוראה בלתי חוזרת לעמיגור להעביר את הכספים שיגיעו לו מחברת עמיגור לחשבונה של התובעת.

לטענת הנתבע, הסכמות הצדדים מעוגנות בהסכם אחר שנחתם בין הצדדים, אשר נרשם בכתב יד, אולם מנהל התובעת נטל אותו לידיו ולא החזירו לידי הנתבע. בהסכם זה, לא התחייב הנתבע ליתן הוראה בלתי חוזרת להעברת כספים מעמיגור לתובעת.

התובעת החלה בעבודות לבניית הממ"ד, אלא שאז התגלעו מחלוקות בין הצדדים והתובעת הפסיקה את ביצוע העבודות.

לטענת התובעת, היא נאלצה להפסיק את העבודות בשל כך שהנתבע סרב לעמוד בהתחייבותו למתן הוראה בלתי חוזרת לעמיגור להעברת הכספים לתובעת.

לטענת הנתבע, ההסכם בין הצדדים לא מחייב אותו במתן הוראה בלתי חוזרת לעמיגור עבור התובעת. לטענתו, התובעת היא זו שהפרה את ההסכם בין הצדדים בכך שלא עמדה בלוחות הזמנים ולא ביצעה את העבודות כפי הנדרש. לגרסת הנתבע, מנהל התובעת ניסה לנצל את מצוקת בני משפחתו של הנתבע, ודרש להקדים תשלום במזומן בסך של 30,000 ש"ח, שאם לא כן יעזוב את האתר.

בין הצדדים מחלוקת ביחס להיקף העבודות שבוצעו על ידי התובעת, שווי העבודות ואיכותן.

לאחר שהתובעת עזבה את האתר, היא הותירה בו ציוד וחומרים שונים. בין הצדדים מחלוקת גם ביחס להיקף הציוד והחומרים שנותרו, כמו גם ביחס לשאלה, על מי מוטלת האחריות להותרתם במקום. 

התובעת דורשת כי הנתבע ישלם לה את התמורה החלקית עבור העבודות שבוצעו על ידיה, בסך של 37,000 ש"ח, ובגין ציוד וחומרים שנאלצה להשאיר במקום, בסך של 23,466 ש"ח.

הנתבע טוען, כי בשל התנהגות התובעת, נגרמו נזקים לו ולבני משפחתו, לרבות עוגמת נפש וכן הצורך בתשלום מלוא עלות הקמת הממ"ד, על ידי קבלן בניה אחר.

בדיון שנערך בפניי, המלצתי לצדדים לקדם העברת הציוד והחומרים שנותרו במקום, לידי התובעת. בהמשך לכך הודיע ב"כ התובעת, כי התובעת בדקה מה ניתן לקחת מהחומר והציוד שהושאר במקום ומתברר כי לא נותר דבר.

מטעמה של התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהל התובעת, מר אבי יפרח.

בתצהירו, מפרט מנהל התובעת את ההתקשרות בין הצדדים וכן את סירובו של הנתבע לחתום על הוראה בלתי חוזרת לעמיגור, דבר שאילץ את התובעת להפסיק בעבודה. מנהל התובעת מתייחס בתצהירו לעבודות שבוצעו על ידי התובעת, אשר כללו עבודות קידוח ויציקת כלונסאות וכן רצפת ממ"ד ולפי טענתו, התמורה בגינן עומדת על סך של 37,000 ש"ח. ביחס לעלות החומרים שנותרו במקום, מציין מנהל התובעת כי בדיקת תעודות המשלוח אל מול כתב הכמויות של העבודות שבוצעו מלמדת כי במקום נותרו חומרים (ברזל) בשווי של 13,754 ש"ח.

מטעמה של התובעת הוגשה חוות דעת של מהנדס, מר יעקב יוקליס, בדבר שווי העבודות שבוצעו על ידי התובעת. על יסוד החישובים שערך, סבור המומחה כי שווי העבודות עומד על 37,000 ש"ח (כולל מע"מ).

מטעמו של הנתבע הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע ואשתו אשר מפרטים את גרסת הנתבע, כפי שהועלתה בכתב ההגנה.

לגרסת הנתבע, קודם לחתימת הצדדים על ההסכם שעליו מסתמכת התובעת, נחתם הסכם אחר, שנרשם בכתב יד, אשר לא כלל התחייבות למתן הוראה בלתי חוזרת לעמיגור להעברת כספים לתובעת. מנהל התובעת נטל את ההסכם שנחתם ולא החזיר אותו וטען בפני הנתבע כי יש לחתום על ההסכם המודפס רק לצורך קידום הליך בניית הממ"ד. 

לטענת הנתבע בתצהירו, התובעת לא ביצעה את עבודות הבניה בהתאם להסכם ולתוכניות המהנדס. מנהל התובעת ניסה לנצל את מצוקתו והודיע כי אין כסף להשלים את העבודה  ואם לא ישולם לו סך של 30,000 ש"ח במזומן, יפסיק את העבודה. לאחר שסירב לדרישה זו, הפסיקה התובעת את העבודות במקום והשאירה באתר כמות גדולה של פסולת.

כמו כן הוגש תצהיר של מר רשמי ברכייב לעניין טענת הנתבע לפיה נחתם בין הצדדים הסכם נוסף.